חיוך וחוש הומור

חיוך וחוש הומור

החיוך והשמחה לא משו מפיו ולבבו. והכול מתוך גישה שהכול לטובה ואין טעם לכעוס. הייתה לו הסתכלות חיובית מאד על המציאות ועל המתרחש.
על חוש ההומור מספרת בתו אביגיל:
"אבא היה רציני ובכל זאת עם חוש הומור על מנת לשמח בטוב טעם. אבא לא אהב אוכל טעים מאוד ומתובל וכשאמרתי לו אבא זה טעים הוא אמר נכון ובכל זאת לא אכל.
וכשמישהי אמרה עשינו על האש, בכל מיני הזדמנויות, הוא חייך ואמר גם אמא שלכם שמה סיר על האש לא? בהומור המיוחד שלו".

מספרת בתו דבורה:
"חוש ההומור של אבי היה מיוחד במינו. אביגיל מספרת שיום אחד אכלה אשכול ענבים ושאלה את אבי האם לברך ברכה אחרונה. אבי ענה לא. אביגיל האמינה. אחר כך אבי הוסיף: עד שתאכלי ארגז. וחייך.
אבי שאל את אחותי אביגיל האם היא קוראת אלפא ביתא ענתה אביגיל שהיא קוראת תיקון הכללי. שאל אותה שוב האם את קוראת אלפא ביתא והיא שוב ענתה לו שהיא קוראת תיקון הכללי.
לבסוף, כשראה שהיא לא מבינה את הרמז, טפח לה על הכתף ואמר לה יישר כח. בחיבה. ואז היא הבינה".

מספרת בתו דבורה:
"בחג שבועות כאשר רצינו ללכת להתרטב במים [היה מנהג להתרטב במים בחג ואיני יודע את מקורו] פחד שלא נתקרר וגם מבחינת צניעות, ולכן היה מתיז עלינו קצת מים על הפנים ואומר יצאתן ידי חובה".

מספר בנו הרב יהושע:
"אבא ידע לחקות ולהתבדח, לרדת לעומק הדברים ולעקצם, אבל הכול עשה בשפה יפה, בענייניות ולא בגסות הרוח שלעולם לא הייתה בו".
מספרת בתו אביגיל:
"אבא פעל תמיד רק לפי דרך התורה. כשאמרנו לו אבא, אומרים זה לא טוב כך או כך, צחק ואמר אל תאמינו בדברים כאלה.
פעם הוא היה צריך לתת למאיר איזה כסף במוצאי שבת. אמר לו מאיר: עזוב, עדיף יום אחר. במוצאי שבת לא נותנים כסף. שאל אותו אבא, בשבילך טוב לקבל? אמר לו מאיר כן, אז אבא אמר אם כך אז קח וצחקנו".